Bava Metzia 55

Kapitel 55

א אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות ה"ז יחזיר הכי נמי דניחא ליה ללוה לאהדורי ליה למלוה

1 Wieso haben wir demnach gelernt, wer eine Rolle oder ein Bündel Schuldscheine findet, gebe sieab; ist es denn dem Schuldner lieb, daß man sie dem Gläubiger gebe!?

ב אלא אמר רבא סימנין דאורייתא דכתיב (דברים כב, ב) והיה עמך עד דרוש אחיך אותו וכי תעלה על דעתך שיתננו קודם שידרשנו אלא דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי לאו בסימנין שמע מינה

2 Vielmehr, erklärte Raba, Kennzeichen sind nach der Tora [maßgebend], denn es heißt:Es soll bei dir verbleiben, bis dein Bruder danach forschen wird; könnte es denn einem in den Sinn kommen, daß man es ihm zurückgebe bevor er danach forscht? Vielmehr forsche du ihn aus, ob er ein Betrüger ist oder nicht; doch wohl durch Angabe von Kennzeichen. Schließe hieraus.

ג אמר רבא אם תמצי לומר סימנין דאורייתא אם תמצי לומר הא פשיט ליה סימנין דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנינן

3 Raba sagte: Wenn man sagen wollte, Kennzeichen seien nach der Tora [maßgebend]. – ‘Wenn man sagen wollte,’ er hat ja entschieden, Kennzeichen seien nach der Tora [maßgebend]!? – Weil zu erwidern ist, wie bereits erwidert worden ist. –

ד סימנין וסימנין יניח סימנין ועדים ינתן לבעל העדים סימנין וסימנין ועד אחד עד אחד כמאן דליתיה דמי ויניח

4 Wenn[zwei] Kennzeichen [angeben], so lasse man esliegen; wenn [einer] Kennzeichen [angibt] und [einer] Zeugen hat, so gebe man es dem, der Zeugen hat; wenn [einer] Kennzeichen angibt und [einer] Kennzeichen [angibt] und einen Zeugen [hat], so ist der einzelne Zeuge als nicht vorhanden zu betrachten und man lasse es liegen.

ה עדי אריגה ועדי נפילה תנתן לעדי נפילה דאמרינן זבוני זבנה ומאיניש אחרינא נפל

5 Wenn [einer] Zeugen des Webensund [einer] Zeugen des Verlierens [hat], so gebe man es dem, der die Zeugen des Verlierens hat, denn wir sagen, jener hat es verkauft und dieser hat es verloren.

ו מדת ארכו ומדת רחבו תנתן למדת ארכו דמדת רחבו שעורי קא משער לה כד מכסי לה מרה וקאי ומדת ארכו לא משתער לה

6 Wenn [einer] die Länge und einer die Breite angibt, so gebe man es dem, der die Länge angibt, denn die Breite läßt sich schätzen, wenn der Eigentümer [das Gewand] anlegt, dagegen aber läßt sich die Länge nicht schätzen.

ז מדת ארכו ומדת רחבו ומדת גמיו ינתן למדת ארכו ורחבו

7 Wenn [einer] die Länge und die Breite und [einer] die Größe im Quadratangibt, so gebe man es dem, der die Länge und die Breite angibt.

ח מדת ארכו ומדת רחבו ומדת משקלותיו ינתן למדת משקלותיו

8 Wenn [einer] die Länge und die Breite und [einer] das Gewicht angibt, so gebe man es dem, der das Gewicht angibt.

ט הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה במאי אילימא במדת ארכו ורחבו דלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא נקב יש בו בצד אות פלוני

9 Wenn erdie Kennzeichen des Scheidebriefes und siedie Kennzeichen des Scheidebriefes angibt, so gebe man ihn ihr. – Welche [Kennzeichen]; wollte man sagen, die Länge und die Breite, so kann sie es ja gesehen haben, als er ihn hielt!? – Vielmehr: ein Loch befindet sich neben jenem Buchstaben.

י הוא אומר סימני החוט והיא אומרת סימני החוט ינתן לה במאי אילימא בחיורא ובסומקא ודלמא בהדי דנקיט ליה חזיתיה אלא במדת ארכו

10 Wenn er die Kennzeichen des Fadensund sie die Kennzeichen des Fadens angibt, so gebe man ihn ihr. – Welche; wollte man sagen, ob er weiß oder rot ist, so kann sie es ja gesehen haben, als er ihn hielt!? – Vielmehr, die Länge desselben. –

יא הוא אומר בחפיסה והיא אומרת בחפיסה ינתן לו מ"ט מידע ידעה דכל מה דאית ליה בחפיסה הוא דמנח ליה:

11 Wenn er sagt: [er lag] in einem Beutel, und sie sagt: in einem Beutel, so gebe man ihn ihm, denn sie weiß, daß er alles, was er hat, in seinen Beutel legt.

יב <big>מתני׳</big> ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו דברי ר"מ ר' יהודה אומר שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד:

12 WIE LANGE MUSS ER ES AUSRUFEN LASSEN? BIS DIE NACHBARN ES ER FAHREN – SO R. MEÍR; R. JEHUDA SAGT, DREI FESTEUND SIEBEN TAGE NACH DEM LETZTEN FESTE; DREI TAGE MUSS ERHEIMREISEN, DREI TAGE ZURÜCKKEHREN UND EINEN TAG AUSRUFEN HÖREN.

יג <big>גמ׳</big> תנא שכני אבידה מאי שכני אבידה אילימא שכינים דבעל אבידה אי ידע ליה ליזול ולהדריה נהליה אלא שכני מקום שנמצאת בו אבידה:

13 GEMARA. Es wird gelehrt: Die Nachbarn der verlorenen Sache. – Wer sind unter ‘Nachbarn der verlorenen Sache’ zu verstehen, wollte man sagen, die Nachbarn des Eigentümers der verlorenen Sache, so sollte er sie doch diesem, wenn er bekannt ist, zurückgeben!? – Vielmehr, die Nachbarn des Ortes, wo die verlorene Sache gefunden wurde.

יד רבי יהודה אומר כו':

14 R. JEHUDA SAGT &C.

טו ורמינהו בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו (שהוא) ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת

15 Ich will auf einen Widerspruch hinweisen: Am dritten Marḥešvan beginnt man um Regen zu bitten; R. Gamliél sagt, am siebenten desselben; R. Jehošua͑ sagt, fünfzehn Tagenach dem Hüttenfeste, damit der letzte [Wallfahrer] in Jisraél den Euphrat erreichenkönne!?

טז אמר רב יוסף לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני

16 R. Joseph erwiderte: Das ist kein Widerspruch; eines gilt von der Zeit des ersten Tempels und eines gilt von der Zeit des zweiten Tempels.

יז במקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דכתיב בהו (מלכים א ד, כ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב בעינן כולי האי במקדש שני דלא נפישי ישראל טובא דכתיב בהו (עזרא ב, סד) כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות וששים לא בעינן כולי האי

17 Während des ersten Tempels, wo die Jisraéliten zahlreich waren, wie es heißt:Jehuda und Jisraél waren sehr zahlreich, so massenhaft, wie der Sand am Ufer des Meeres, war ein solcher Zeitraum erforderlich; während des zweiten Tempels, wo die Jisraéliten nicht zahlreich waren, wie es heißt:die ganze Gemeinde betrug zusammen zweiundvierzigtausendsechshundertsechzig, war ein solcher Zeitraum nicht erforderlich.

יח אמר ליה אביי והא כתיב (נחמיה ז, עב) וישבו הכהנים והלוים וגו' (עזרא ב, ע) והמשוררים והשוערים וכל ישראל בעריהם

18 Abajje sprach zu ihm: Es heißt ja:und so wohnten die Priester und die Leviten &c. und die Türhüter und die Sänger und die Tempeldiener in ihren Städten und ganz Jisraél,

יט וכיון דהכי הוא אפכא מסתברא מקדש ראשון דנפישי ישראל טובא דמצוות עלמא ומשתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא לא בעינן כולי האי וסגי בתלתא יומא מקדש שני דלא נפישי ישראל טובא ולא מצוות עלמא ולא משתכחי שיירתא דאזלי בין ביממא ובין בליליא בעינן כולי האי

19 und da es sich soverhielt, so ist ja das Entgegengesetzte einleuchtend: während des ersten Tempels, wo die Jisraéliten zahlreich waren, war der Verkehr stark und Karawanen reisten am Tage und in der Nacht, somit war ein solcher Zeitraum nicht erforderlich, vielmehr genügten drei Tage; während des zweiten Tempels dagegen, wo die Jisraéliten nicht zahlreich waren, war der Verkehr nicht stark und die Karawanen reisten nicht am Tage und in der Nacht, somit war ein solcher Zeitraum erforderlich!?

כ רבא אמר לא שנא במקדש ראשון ולא שנא במקדש שני לא הטריחו רבנן באבדה יותר מדאי

20 Raba erwiderte: Bei einem Funde haben ihndie Rabbanan, einerlei ob beim ersten Tempel oder beim zweiten Tempel, nicht allzusehr belästigt.

כא אמר רבינא שמע מינה כי מכריז גלימא מכריז דאי סלקא דעתך אבידתא מכריז בעינן למטפי ליה חד יומא לעיוני במאניה אלא שמע מינה גלימא מכריז שמע מינה

21 Rabina sagte: Hieraus ist zu entnehmen, daß er ‘Gewand’ ausrufe, denn wenn man sagen wollte, daß er ‘ein Fund’ ausrufe, so müßte man ihmja noch einen Tag zufügen, um seine Sachen zu untersuchen. Vielmehr ist hieraus zu entnehmen, daß er ‘Gewand’ ausrufe. Schließe hieraus.

כב רבא אמר אפילו תימא אבידתא מכריז לא הטריחו רבנן באבידה יותר מדאי

22 Raba sagte: Du kannst auch sagen, daß er ‘ein Fund’ ausrufe, denn bei einem Funde haben ihndie Rabbanan nicht allzusehr belästigt.

כג ת"ר רגל ראשון אומר רגל ראשון רגל שני אומר רגל שני רגל שלישי אומר סתם

23 Die Rabbanan lehrten: Am ersten Feste sage er: erstes Fest, am zweiten Fest sage er: zweites Fest, am dritten sage er nichts. –

כד ואמאי לימא רגל שלישי דלא אתי לאחלופי בשני שני נמי

24 Weshalb denn, sollte er doch sagen: drittes Fest!? – Damit man es nicht mit dem zweiten verwechsle. –

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel